פסק-דין בתיק עת"מ 30779-12-11

ההליך

1.         העותרים מבקשים להורות למשיבה ליתן להם אשרת שהייה כתושבי קבע או כל מעמד ארעי שיאפשר המשך שהייתם בארץ, להורות על הפניית הבקשה לועדה ההומניטארית ולבטל את ההחלטה להרחקתם מהארץ.     

2.         העותרים הגיעו לארץ בשנת 1994 וקיבלו אזרחות לפי חוק השבות, תש"י - 1950, כיהודים. בשנת 2011 גילתה המשיבה כי המעמד הנ"ל ניתן על יסוד תעודת זהות כוזבת של אשה יהודיה ולא של העותרת, ולאור זאת החליטה המשיבה ביום 27.11.01, לאחר שימוע, לבטל את אזרחותם של העותרים, ולאור זאת הוצא צו להרחקתם מהארץ.

            מאז המשיכו העותרים לשהות שלא כחוק בארץ, ורק ביום 7.6.10 נעצרו בשל שהייתם הבלתי חוקית.

            במצב זה פנו העותרים למשיבה בבקשה לאשר את שהייתם מטעמים הומניטאריים, בנימוק שהם זייפו את המסמכים והגיעו לארץ על מנת להגן על הבת הבכירה שלהם שהותקפה בחו"ל ונזקקה לטיפול פסיכיאטרי, בנותיהם הקימו משפחה עם ילדים בארץ, ולהם העותרים, אין ילדים או נכדים אחרים בחו"ל, וכן שהעותרת סובלת מפריצת דיסק בגב, אין להם לאן לעזוב, הם חוששים מעבריינים בארץ מוצאם, והם מעונינים להתגייר.

בקשתם סורבה על הסף על ידי ראש דסק דרום, גב' אירית לאובל בהחלטה מיום 24.11.11, בנימוק שמצבה הרפואי של העותרת אינו מצדיק טיפול מציל חיים, (נספח ג' לעתירה), וכן שהעובדה שהעותרים שוהים בארץ, אינה עילה לטעמים הומניטאריים, כשיש לבני הזוג בני משפחה במדינת נתינותם.

המחלוקת בין הצדדים הינה האם התקיימו טעמים המצדיקים הפנייה לועדה ההומניטארית, לאור הנחיות המשיבה בקשר לכך, ואם יש מקום להתערבות שיפוטית בהחלטת המשיבה האמורה.

3.         לטענת העותרים:

א.         בנותיהם נישאו לישראלים, יש להם ארבעה נכדים הקשורים אליהם, והם מסייעים לבנותיהם בגידול הנכדים.

            עלייתם לארץ הצילה את חייהם וחיי בנותיהם, לאור העובדה כי הבת שלהם עברה התעללות פיזית ומינית קשה ופגיעה נפשית קשה, במקום נתינותם, ואותם עבריינים שניסו לאנוס אותה היכו אותה, כיבו סיגריות על גופה, והחליטו לשים קץ לחיי כל המשפחה עקב הגשת תלונה למשטרה. בהגיעם לארץ אושפזה הבת שנית במשך שנה בבית חולים פסיכיאטרי.

בעת שבוטלה אשרת העולה ביום 13.12.01, הם פנו לעורך דין שאמר להם שהענין בטיפול, כפי שהודיעו למשיבה במכתב מיום 26.2.04, שלא זכה למענה (נספח א' לעתירה).

בתאריך 6.6.10 הם נעצרו ושוחררו על ידי בית המשפט, וביום 7.6.10 ניתן צו להרקחתם מהארץ.

            הם הגישו עתירה מנהלית בתיק עת"מ 10-06-9384 שבמהלכה הוסכם למחוק אותה ולאפשר להם להגיש למשיבה בקשה מטעמים הומניטריים, הבקשה שהוגשה סורבה, ולאור זאת הוגשה העתירה נשוא הדיון.

ב.         מאז הגשת העתירה הקודמת, עברה נכדתם, כשהיתה בת 11, פגיעה מינית קשה על ידי שכן הלוקה בנפשו, שמשך אותה לביתו, כפת אותה בכוח, היכה אותה מכות נמרצות שהותירו בה סימנים כחולים, דימומים ושטפי דם ואיים להרוג אותה.

            לנכדה הנ"ל כמו ליתר הנכדים יש מערכת יחסים מאוד קרובה איתם, תמיכתם בנכדה היתה לה לעוגן, והם מהווים עבורה רשת הגנה המסייעת לה להתמודד עם החוויה שעברה. הידיעה כי העותרים עלולים לעזוב את הארץ חוללה בנכדה זעזוע, והפרידה מהם עלולה להוביל לנסיגה במצבה הרגשי ובקצב הריפוי.

בקשר לכך הוגש מכתב של גב' לילך ברכה, המטפלת בנכדה מטעם ענב"ל, במרכז לילד ולמשפחה, שהתיחסה לצורך של הנכדה בתמיכת העותרים כגורם בעל משמעות תרפויטית ולקידום הטיפול בה (נספח ה' לעתירה).

בקשר לכך הוגש גם מכתב של הנכדה שציינה שהעותרים גידלו אותה, מטפלים בה ולאחר מה שקרה לה, היא צמודה אליהם, הסבא ישן איתה ומלווה אותה לכל מקום ועם הסבתא היא בטוחה יותר (נספח ו' לעתירה). כמו כן, הוגש מכתב של נכד נוסף באותו ענין (נספח ז').

            האפשרות כי הבנות והילדים תעזובנה את הארץ אינה מעשית לאור השתקעותם בארץ והסכנה הנשקפת להם בארץ מוצאם מאותם עבריינים שאיימו על חייהם ותקפו את בנותיהם.

העותרת נפגעה בגבה עקב פריצת דיסק, היא עברה ניתוח ואינה מסוגלת בגילה המתקדם לפתוח דף חדש בארץ מוצאה  ללא עזרת בנותיה (מסמכים רפואיים - נספח ח').